שלח

שם:

This field is required.

טלפון:

This field is required.

דוא"ל:

שלח

שם:

This field is required.

טלפון:

This field is required.

דוא"ל:

הטיפ של פרשת בשלח

מי שטוב לו ושמח שישיר – פרשת בשלח
אנחנו נכנסים לשבת של שירה, שירה שעוטפת אותנו מההפטרה (שירת דבורה) ועד התורה (שירת הים)

אז מה זו שירה?
עד כמה ששירה היא דבר נחמד, נעים ומרומם (תלוי מי שר J) אנחנו בשבת להקרא שבת שירה,
אם שבת קיבלה שם נוסף אז זה סימן, סימן שיש כאן עניין מסוים עבורנו לקחת.
חז"ל ראו בשירה דבר המבטא דברים מאוד עמוקים.
יש מדרש שאומר – אדם הראשון נברא ולא אמר שירה ואברהם אבינו ניצל מהכבשן ולא אמר שירה ויצחק ניצל מהעקדה ולא אמר שירה ויעקב ניצל מלבן ולא אמר שירה
עד שבאו עם ישראל ועמדו על הים ואמרו שירה.
מדרש שמקפיד על הגדולים באבותינו ואומר למה לא שרתם
ויש מדרש נוסף ומשלים שמסביר שבזכות האמונה של האבות והאמונה בהם הצליחו לומר שירה.
 
כמה יגיעות יגע בו בן עמרם, עד שלימד שירה ללוים
מה כל כך מיגע בללמד שירה?
האם הייתה איזו בעיית שמיעה לנביאים שהיה כל כך צריך להתייגע בכדי ללמדם?
אז מה ההתרגשות הכל כך גדולה שבני ישראל עמדו על הים ואמרו שירה?
ואיפה בחיים שלנו אנחנו יכולים לומר שירה? האם זה נכנס?
אז כבר כתבנו לא פעם שבכדי להבין דבר יש לחזור אחורה, לשורשו, בכדי לראות את כל התמונה ואת הקשר בין הדברים ואם נחזור ממש להתחלה, נגיע לחטא עץ הדעת, שכולנו משלמים עליו עד היום.
מה הפיל את העולם אז..?
מה הדבר שהיה חסר? שריסק את העולם?

 

אומר רש"י בפרשת נח- ישנו ביטוי על אדם שהוא טוב איכותי שמילה שלו זה מילה, אומרים עליו
" זה בן אדם זה" ושמישהו לא בן אדם אותו דבר אומרים "זה זה לא בן –אדם"
ורשי אומר שזה טעות זה בדיוק הפוך, שהקימו את מגדל בבל כתוב
וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם
ואומר רשי- מה ירד לראות בני חומרים? בוודאי בני אדם שכמו האדם הראשון שכפר, כך הם כפרו בתורה.
איך כפרו שניהם?
אנשי מגדל בבל במקום להוקיר תודה על שקיבלו יצאו במלחמה עם ריבנו של עולם.
האדם הראשון מה אפיין אותו?
חוסר הכרת הטוב.
הנחש בא לחוה ואומר לה בואי נדבר גליות- טוב לך בעולם הזה?
אני שמעתי שלא משהו, שאסור לכם פה לגעת בכלום כמה נורא.
מסבירה לו חוה, שזה לא נכון ומכל עץ הגן שהיפה למאכל אכול תאכלון, חוץ מעץ הדעת, לא תאכלו פן תמותון. עונה לה מר נחש, זה נחמד ויפה , רק את יודעת שכל מה שנתנו לך את לא באמת צריכה והעץ היחיד שאת באמת זקוקה לו הוא עץ הדעת, כל היתר ממש מיותר.
מקשיבה חוה ומקשיבה ומה בסוף היא עושה?
מוותרת על כל העולם שיש לה ולוקחת את העולם שאין לה וגם משכנעת ונותנת לאדם, שמשתכנע ועושה אותו דבר.
כמה קל לשכנע אותנו על החוסר שלנו וכמה קשה לנו לשכנע שיש לנו מספיק, די והותר ואפילו מדויק.
ושהקב"ה שואל את האדם הראשון- למה עשית את זה?
עונה כגבר מצוי האדם- האישה שנתת עמדי היא עשתה את זה
אומר רשי כאן כפר בטובה האדם הראשון ולמה?
כי מה היה לך לפני כן, לפני שהגיעה האישה הזו?
השתגעת, השתעממת, נתקעת, נתנו לך עזר כנגדך אישתך
ואפילו האדם הראשון מהלל ואומר " זו הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי"
ואופס, שכח, נשכח, פג, נגוז הזכרון של מה היה לפניה, מה קיבל בכדי שלא יהיה לא טוב היות האדם לבדוק ממי קיבל, כאב הבדידות נשכח.
למעשה אומר אדם הראשון, יש שני אשמים בזה שאכלתי מעץ הדעץ
1. האישה
2. אתה נתת עמדי
אותו כנ"ל חוזר אצל קין והבל, שהיו עסוקים בריב מי יחזיק בכל העולם, מה שנקרא חצי עולם לא מספיק טוב ולא מספק, המיקוד הוא במה שאין  לי, לא טוב  חצי רוצים הכל.
 
                                                   הטיפ השבוע
בכדי לתקן את חטא האדם הראשון וחוה, את חטא קין והבל שהסתכלו על החצי הריק ואת דור הפלגה שלא הספיק מה שקיבלו רצו גבוה יותר חזק יותר מהיר יותר, עלינו להכיר לדעת ולפתח בנו את חוש הכרת הטוב. מסביר רש"י קורא כי להפך מהכרת הטוב, קוראים כפיות טובה.
מה זה לכפות?
להחביא, חבוי, לא נמצא.
כפוי טובה- אדם שיש לו טוב בחיים, דברים שיכולים לרגש ולעורר, אך הוא מחביא את זה במקום לתת לדבר מקום. הוא מקטין את הדבר, לא מגיב לו, לא מתרגש ומחייך מזה. אז אם מחביאים את הטוב מה נשאר? הרע כי הוא כפוי טובה .
הדבר דומה למה חדשות ולעיתון במה הם ממוקדים?
להוציא את כל הרע החוצה. אין פינת הכרת הטוב היומית.
לכן אני ממעיטה בהם, בכדי לו להציף את הדעת בכך.
 
אם כך לתקן את הנפילה של העולם יש לבנות עולם מכיר טובה, שתי משימות עיקריות בדרך לשם
1. להכיר לזהות שמה שיש לנו הוא טוב,  לראות מה הטוב שקבלנו, בכל תחום.
2. להכיר טובה למי שנתן לנו את כל זה
כי אם נתנו לנו כזה טוב, אז  סימן שמתייחסים אלינו באהבה, נותנים בנו אמון והערכה.
רוב בני האדם חיים בהכרת טוב מאופקת, כלומר גם אם אני מכיר תודה זה באיפוק, או במקום להיות ממוקד בהכרה עם הטוב אני ממוקד בהשוואה אל מול הטוב של האחר,  מי קיבלל יותר, מי נתן יותר. במקום להגיב בהתרגשות, בהערכה, בהודיה כלפי הנותן אנו עלולים לחטוא בתשובות מוזרות כמו
זה בסדר יכולתי להסתדר לבד
תודה לא היית צריך
מן פחד כזה שנוצר בנו, שלא נרגיש חייבים.
אם אני מכיר לך תודה סימן שאני לא יכול לבד, שאני מחויב לך צריך לחזיר ואז אני לא משוחרר אני מחויב.
 
יש בחיים שלנו מצבים נדירים של הכרת תודה מתפרצת
כלומר תודה בלי סייג, בלי אבל, בלי יכולתי ובלי, כל הרעש הזה אלא פשוט תודה מעומק הלב
תודה שמודה "לא יודע מה הייתי עושה בלי זה" תודה של השתפכות הנפש.
תודה שנקראת בשפה של חז"ל שירה
תודה ללא גבול וללא הסתייגות זה נקרא בשפת התפילה הלל

 

בתפילה יש 3 מצבים
1. תפילה רגילה- אדם אומר מה חסר לו ואומר תודה על מה שיש.
2. תפילה של בכי – על כאב, מחסור, חוסר- אומרים שמאז החורבן שערי תפילה ננעלו אך שערי דמעה לא ננעלו.
3. הלל- תפילה הודיה שהיא הקצה השני גם בה עולה הבכי, שהוא בכי של התרגשות, של הכרת הטוב. מצב בו לא נעצור עצמנו מלשיר ולצאת במחול על מה שקיבלנו, זכינו, הקב"ה נתן לנו.
אנחנו לא יכולים להגיע למצב הזה כל יום, אבל יש רגעים בחיים שבהם הדבר הזה צריך להגיע
ילד חדש מגיע לעולם , חתונה, שמירה מדבר קשה, אדם זוכה בדבר שייחל לו הרבה זמן
אלא רגעים שבהם נבחן המצב איזה מן אדם אתה?
מודה "בקטנה" או יוצא בהתלבות גדולה ושירה.
ובכל זאת, אמרנו בהתחלה כי האבות לא אמרו שירה אז איך הגיוני?
כי לשירה יש עוד מימד - אדם שר לא רק על מה שיש לו אלא על הוודאות על מה שהולך להיות, על האמונה הבטחון. רק שעם ישראל מגיע לעולם ניתן לומר שירה.
שירה זה במקום שאתה תודה עליו לדורי דורות, שהוא שלב, אבן דרך, פינה יסודית בחיים שלנו כאדם פרטי, כמשפחה, כחברה, כעם.
וצריך רגע לעצור ולהוציא את הטוב לאור להודות כה בפשטות לשים רגע את המוח בצד ולתת ללב לפעום לעשות אקו ללב
וכאן בפרשתנו ראתה שפחה בים מה שלא ראה הנביא ומה ראתה שהגאולה הזו שהתחילה במצרים, תלך עד הגאולה העתידית  שהקב"ה בורא עם שיביא את העולם ליעודו.
 
ביום העצמאות להגיד הלל או לא זו תמיד המחלקות, שלם חצי?
ובעצם שצריך להבין שזה עובד הפוך, מי שלא רוצה לומר הלל מה אומר בעצם, על המדינה הזו
מה יש להלל, אין כאן על מה להודות הוא כופה ומחביא את כל הטובות ושם במרכז רק את  להגיד השחיתויות, הכפירה, הלכלוך. אבל האמת היא הפוכה- שאתה מכיר ומודה, שישנה  הכרת טובה, לא מסויגת כלפי דבר טוב, הדבר נעשה עוד יותר טוב וטוב
אבל שאנו מעלים ספקות ותנאי, אנחנו מגדירים ומגבילים את הטוב וזה מחליש את הטוב שיש בדבר.
לעיתים יש לעשות הפרדה זה הטוב וזהו ונודה עליו מבלי לכלכך אותו.
כמו ביחסים בין בני אדם שאתה נותן למישהו מתנה והוא עונה לא היית צריך אתה אומר טוב לא צריך אז לא יהיה. אבל שמישהו מתלהב ואומר ואוו זה בדיוק מה שהיה חסר, מה זה יגרום לך ? ראשית רצון לתת לו יותר ושנית הנפש שלו תרצה לכוון אותו לחוות עוד טוב.
אז מי שמודה על המדינה, על הטוב, זה פותח צינורות לקבל עוד ועוד טוב, אבל מי שמתלונן, מסתייג, לא מוכן לא מקבל הוא פשוט חוסם.
שירה זו היכולת לא לחסום, זו ההבנה שהטוב הזה ימשיך אם נהיה מודעים אליו יותר ויותר.
ולכן שמשה רבנו לימד נביאים שירה הוא לא לימד אותם רק תווים, אלא לימד אותם איך מסתכלים על העולם בעיניים טובות שמסוגלות להכיר תודה לשיר להשתחרר .
המדרש השלם הוא - כמה יגיעות יגע בו בן עמרם, עד שלימד שירה ללוים, ואתם אומרות שירה מאליכם?! יישר חילכם:
אתם מכוון לפרות ((שמואל א ו) וישרנה הפרות בדרך, מהלכות בישרות הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה, והיינו דכתיב: וישרנה אמרו שירה בפה.)
והפרות אומרות שירה מאליהן, לא צריך ללמדן איך זה?
כי כל עולם הטבע, שר באופן טבעי , לא מכסה את הכרת הטוב, רק אנחנו בני האדם מרוב שכל, שיפוטיות, השואתיות חוסמים, חוסמים את הכרת הטוב ומכך חוסמים את צינורות הטוב.
ואם נהיה אנשי שירה היא תביא לנו את הגאולה.
שנזכה לשיר במלוא גרון מתוך הנשמה והיא תהלל-יה.
שבת מלאת ברכה ושירה
רבקה
מקסימום אישה

טיפ מהפרשה

POWERED BY KIDUMNET