שלח

שם:

This field is required.

טלפון:

This field is required.

דוא"ל:

שלח

שם:

This field is required.

טלפון:

This field is required.

דוא"ל:

הטיפ של פרשת ויגש

"נא לגשת – איך ניגשים ולא מתנגשים"- פרשת ויגש
 
תקציר הפרקים הקודמים:
הפרשה הקודמת, פרשת מקץ", הסתיימה ברגע דרמטי.
יוסף, השליט הגדול של מצרים, עומד מול אחיו, הם עדיין אינם מזהים אותו כיוסף אחיהם והוא מאיים להשאיר את בנימין אצלו כעבד במצרים, כביכול, בעוון גניבת גביע הכסף.
יוסף מתעמר בהם, מאשימם בריגול ובגניבה, ומעבירם מסיכת ייסורים המתגלה לבסוף כמסכת מבחנים.
האחים המעונים מכל התהפוכות שאירעו להם בעבר עם יוסף הצעיר, מציעים את עצמם כעבדים ובלבד שבנימין יחזור אל יעקב אביהם ויוסף מסרב.
 
פרשת 'ויגש' נפתחת בדיוק ברגע שבו העניינים נראים קשים כל כך ורחוקים מפתרון.
יהודה, ה'מלך' של האחים, שהיה אחראי בעבר על רעיון מכירת יוסף, הפעם לקח, אחריות מלאה וערבות על בנימין הצעיר שהבטיח להשיבו אל אביו, כי יודע הוא שבאם לא יחזור בנימין, יאבד יעקב אביו את כל עולמו. לכן הוא ניגש אל יוסף ובמעמד לא פשוט לבקש על בנימין ואת בנימין
 
"הכל בראש"
וכבר הבנו שהכל הולך לפי הראש, המילה ראשונה של הפרשה, מגלה לנו את סוד הפרשה
את הדרך הקיימת שם עבורנו ללמוד לחיינו כאן עכשיו. פרשה זו מלמדת אותנו שאכן
"הכל בראש" שהכל בגישה, כבר בפסוק הפותח את הפרשה:
 
"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר" בראשית מד ל
 
ויגש- מילה אחת ובתוכה עולם שלם
ויגש אותיות גישה – ישנן  שתי גישות בהן ניתן לנקוט –
התנגשות באחר או לגשת, להתקרב, להגיע אל האחר..
.
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; בראשית מה ד
 
 
המפגש בין יהודה ליוסף, הוא בעל  פוטנציאל גבוה מאוד להתנגשות חזיתית ב- 120 קמ"ש, כדי שמפגש כזה יצליח באמת, חייבת להיות מודעות ונטילת יוזמה של גישה אחרת, לא מתנגשת אלא ההפך, רותמת. וזו הגישה בה נקט יהודה, שניגש ולא התנגש.
 
יהודה, איש עברי רועה צאן, ניגש לשליט ליוסף, באופן, רגיש, נחוש, חכם ודיפלומטי,
כדי לשכנע מלך שגזר, להעביר את רוע הגזירה. (איזה אומץ! ואיזו חכמה)
זה אמור להיות מפגש חסר סיכוי, אולם יהודה מגייס את כל מרצו וחכמתו, לעשות את הבלתי הגיוני ואפשרי ומצליח בכך.
ומכאן אנו יכולים ללמוד המון עלינו, על חיי היומיום שלנו, על התקשורת שלנו בתוך מערכות היחסים החשובות לנו.
 

איך ניגשים ולא מתנגשים-  הדבר הבסיסי והראשוני הוא- החלטת לגשת, שים את האגו בצד?
 
ו' צעדים לשים את האגו בצד (ולמה דווקא ו'?)
 
א. ענווה ופשטות- להקטין עצמי, ואין הכוונה לכך, כי אני קטן בחשיבות.
השפה העברית מלמדת אותנו שמי שכועס הוא כעוס, מי שנפגע הוא פגוע
ומי שנעלב הוא... עלוב!! ?
נעלב הוא אדם שאינו מרפה מרגשות הכעס והשנאה ולכן הוא עצמו הראשון שסובל מכך.
השנאה היא כמו חומצה שהורסת את הכלי (האדם הכועס) שמחזיק אותה.
 
רוצים לגשת לאדם, אל תחזיקו שחררו, רק כך תשתחרר הגולה בגרון והחנק שבלב,
רק כך יפרם הפלונטר. גם במצבי כעס, עצבים, שכל מה שיש בך זה רצון להתפוצץ, זכרי כי את הולכת עוד רגע לשפוך חומצה לתוכך וכלן למענם, עצרי, נשמי וגשי לאחר (אל תתנגשי),.
אנחנו בדיוק מסיימים את ימי החנוכה מלשון חנו- חניה. תחני רגע, תעצרי רגע, תנשמי רגע.
תרימי אמברקס, לחתי ברקס למה?
כדי לעצור רגע ולראות את כל רוחב המציאות ואת כל אורכה.
בכדי לבחור איך את רוצה שימשיך להתנהל יומך?
בכדי לחשוב מי הולך עוד לחטוף שזיקוקי ההתנגשות שיהיו כאן עוד רגע?
כדי לזכרו כי מידת הכעס, היא בעיקר כלי עבורי לראות מה מציף אותי! ולנסות לרדת לשורש ולהבין למה.
אנו מתחילים את חודש טבת- זה החודש בו נבראה מידת הכעס וזו העבודה של החודש הזה. יש לחודש טבת יכולת להפוך לטובות. ע"י הוספת ו'. ו' החיבור שמחברת בין ניגודים בין אימפולסיביות לבחירה בין רגש למחשבה בין כעס להבנה.
 
וזו בדיוק העובדה שמלמדת אותנו הפרשה (זה לא מקסים איך תמיד הכול נרקם, נשזר ומחבר? אני בטוחה שכמה מכן כרגע אומרות יוו זה בדיוק מה שעבר עלי השבוע ועוד כמה מכן עוד כמה ימים יקלטו כי זה הציל או שמחר עליהם השבוע, כי סיטואציה כזו מחכה לנו מעבר לפינה, ככה זה יש שיעורי בית ותרגול על כל שיעור J)
 
ב. לשפוט לכף זכות- עם ישראל מכונה "רחמנים בני רחמנים".
כאשר אנו בוחרים לגשת במקום להתנגש, עלינו לנסות ולמצוא זוויות מבט שונות וחדשות, כלפי אירוע שהכעיס אותנו וכלפי אותו אדם שיש לנו קושי מולו. לנסות ולגלות אמפטיה כלפיו ולהיזכר בדברים הטובים, שבוודאי קיימים בו, להפריד בין האדם למעשה, לזכור לו חסד נעורים.
אם לדעתנו הוא באמת פעל שלא כשורה, לא לכעוס עליו, אלא להצטער על שהוא מעד ונגרר להתנהגותו השלילית. בכל מקרה המיקוד הוא בהתנהגות ולא באדם!
יתרה מזאת, לעיתים במחשבה שנייה, לאחר שהכעס הראשוני חולף, אנחנו "נרגעים" ומצליחים לראות ולהרגיש דברים חדשים, שאנו שואלים שאלות ולא קובעים וחורצים, יש מקום לתשובות ולהבנות חדשות להגיע.
 
ג. להיכנס לנעליים של הזולת- בכדי להצליח לגשת ולא להתנגש, יש לנסות לפרק זמן מסוים, לשים את מחשבותינו ורגשותינו בצד ולחשוב מה הצד השני מרגיש ועובר כרגע?
בהחלט ייתכן שהוא פעל שלא כשורה ופגע/העליב אותנו, אולם יחד עם זאת, מעלה גדולה היא לנסות ולהבין אותו ואת מניעיו. לעיתים רבות נגלה שאם היינו במקומו, קיים סיכוי כי היינו מתנהגים בצורה דומה. באופן טבעי אנחנו נוטים לרחם ולסלוח לעצמינו הרבה יותר מלאחר ולכן חשיבה זו עוזרת לעורר רחמים ולעצור התנגשות חזתית המשפריצה חומצה שורפת לכל עבר.
כמעט לכולנו יש שני ספרי חוקים - אחד לעצמינו והשני לסובבים אותנו, כאשר אנחנו שמים עצמנו במקומם, מיד רגשות חדשים של חמלה והבנה עולים בנו.
 
יהודה פונה ליוסף ואומר
"בי אדוני ידבר נא עבדך",
ובכך למעשה אומר שיוסף נמצא בו עצמו, בזכות היכולת להבין את הצד השני יהודה זוכה למחילה.
 
ד. להודות בטעויות- אחד הדברים שקשים לנו ביותר, זה לדעת שטעינו ושמה שהאמנו בו התברר כלא נכון. אדם יעשה כמעט כל דבר כדי להימנע מהבושה שבהתמודדות עם כישלונותיו.
בעת שיוסף גילה לאחיו את זהותו האמיתית, הם הבינו שהחלום שחלם 22 שנה קודם לכן ובו הם משתחווים לו אכן התגשם. לאורך כל השנים הם חשבו שיוסף שחצן ועל כן שנאו אותו והינה לפתע הם אכן מצאו עצמם משתחווים ומתרפסים בפני מי שחשבו שהוא המשנה למלך מצרים.
את הפסוק = "ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו"
מפרש רש"י, לא כפחד ממה שהוא עלול היה לעשות להם כנקמה, אלא כבושה.
כאשר אדם נתקל בסתירה בין התנהגותו בפועל לבין הצורה שבה היה עליו לנהוג לפי מיטב שיקוליו, הוא מתמלא כלימה ולרוב יתרץ לעצמו ולסובבים אותו מדוע הוא צדק או מדוע האחרים לא הבינו אותו כהלכה.  אך על מנת לגשת לאחר ולמצוא את הדרך האמיתית ללב של השני, יש להודות בטעות ובפשטות, מבלי שהאגו מתערב, לבקש סליחה.
 
ה. להמיס את החומה- להקשיב לזולת ולגלות אמפטיה.
ברגע שהצד השני מרגיש שבאמת אכפת לנו ממנו, שבאמת טובתו חשובה לנו, שבאמת אנחנו מעריכים אותו ואת דעותיו - מיד כל החומות נמסות.
אדם אנוכי, שמסתובב כל היום עם המחשבה, כיצד הוא עצמו יכול להיבנות מכל סיטואציה, כיצד הוא עצמו יכול להרוויח מכל מפגש וכיצד הוא עצמו יכול "לינוק" מהאדם השני,
תמיד ירגיש שלא רואים ומעריכים מספיק את גדולתו" וכפועל יוצא מכך ייעלב מאנשים ויעליבם בחזרה.
או כמו שואמר רבי נחמן
איך אתה רוצה להיות גדול אם אתה רוצה להיות גדול?!"
רק מי שמגיע "פנוי מעצמו" למפגש עם הזולת, מתוך רצון אמיתי להטיב לאחרו יהיה נעים להיות בחברתו, בזכות הפעלת הקשבה והחלפת סימני קריאה בסימני שאלה, השלום ישרור סביבו.
 
ו. דיבור רך ומפויס- האיך מול המה
מומחים לתקשורת, מלמדים אותנו כי לעיתים רבות טון וצורת הדיבור אל הזולת, חשובה אף יותר מהמלל עצמו. אנחנו יכולים לומר את אותן המילים, כאשר פעם אחת הן ישמעו כאיום או התרסה ופעם אחרת כבקשה ורצון לשותפות. הדרך היחידה לנסות לפייס אדם שמקפיד עלינו היא ע"י דיבור רך ונעים.
במפגש עם יוסף, יהודה יכול היה להביע רגשות (לגיטימיים) של כעס ותרעומת על ההאשמות השווא וההתנהגות של אותו שליט מצרי, אולם הוא בחוכמה בחר לפנות אליו בצורה תקיפה, אך יחד עם זאת מכבדת ונעימה לאוזן:
"ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך..."
יהודה מכנה אותו אדון ומוריד עצמו לדרגת עבד, אין חלילה מטרתו להתרפס בפני מי שיש לנו עמו סכסוך, אולם יש מקרים, כמו בנהיגה בכביש, שעדיף להיות חכם ולא צודק.
 
הקריאה בפרשה הנוכחית אמורה לעורר אותנו לחשוב על אנשים ספציפיים בחיים שלנו עימם יש לנו קושי (הורה/אח/בן זוג/חבר/שכן/עובד במשרד ליד/וכו) וכלפיהם אנחנו נוטרים טינה כזו או אחרת.
בעזרת "ששת צעדי ו' החיבור" ניתן יהיה למצוא את הגשר אליהם ואת החיבור המחודש ללב שלהם. (והנה שוב העבודה של החודש לחבר ניגודים נכון בכדי להימנע מכעס)
לא צריך לחכות שהם יעשו את הצעד הראשון ובטח שלא צריך להמשיך ולסבול בשם הכבוד האבוד או בשם חילוקי דעות, שבראייה בוגרת ומעמיקה, מתגלים כלא באמת מהותיים, או יתרה מזו כמקום שמאפשר צמיחה, גדילה, הרחבת הראייה על החיים ואפילו שדרוג והעצמת אותה מערכת יחסים.
 
 
סיבה ומסובב- לראות את כל הסרט
תובנה עמוקה וענקית נוספת, שאנו יכולים ללמוד מהפרשה ומהתנהגותו של יוסף, היא כי שום דבר לא קורה סתם!
כל אדם, מצב וסיטואציה בה אנו נתקלים בחיים, באים כשליחים, כמסר, להראות וללמד אותנו דבר על עצמנו.
גם האדם שהכעיס ופגע בנו, הוא למעשה שליח, להעביר אותנו חוויה מסוימת לה אנו זקוקים בכדי ללמוד, להתפתח להזדכך, זו רק שאלה של נקודת מבט, האם אנו בוחרים לרגע לצאת מהסיטואציה ולראות את התמונה הגדולה ואת הבונוס שיש לי בה? או אנו בוחרים להיכנס לקטנות, לעלבון, למצב עלוב בו אנו רק מרגישים כמי שלא מקבל את מה שהוא רוצה בדרך שהיה רוצה?
 
וזה מה שאומר יוסף לאחיו
וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. בראשית מה,ה 
 
היכולת של יוסף לשים בצד את כל משקעי העבר, את הכעסים, התסכולים ויצר הנקמנות ופשוט למחול לאחיו על כל הרעה שעשו עימו היא, מתוך ראיית התמונה הרחבה, שפרוסה על 22 שנה.
קשה לחשוב על סיטואציה יותר כואבת פיזית, ורגשית, מזו שהעבירו האחים את יוסף.
הם קינאו בו, החרימו אותו, ניסו להרוג אותו, זרקו אותו לבור ולבסוף מכרו אותו כעבד בזוי.
מה שהביא אותו לכלא ולבית האסורים ובכל זאת, חרף כל שעבר - יוסף מגלה תעצומות נפש וסולח להם. מקריאה בדבריו, עולה כי יוסף לא ייחס את הסבל שעבר עליו למעשה הנבזי של אחיו, אלא השכיל לראות את התמונה הכוללת וידע כי הקב"ה הוא זה שבכבודו ובעצמו הביאו למצרים. לא זו בלבד שהוא ייחס את שארע לבורא, הוא אף אמר כי הוא יודע שזה לטובתו האישית ולטובת עם ישראל. 
 
עת לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים
גם מבחינת העיתוי שבחר יוסף לגלות את זהותו האמיתית לאחים, , ניתן ללמוד על כוחה של הראייה הרחבה של המציאות על רבדיה ועומקיה השונים..
יוסף עושה זאת רק לאחר שהוא מתרשם שהאחים עברו בעצמם מהפכה פנימית וכי, להבדיל מבעבר שהיו עוינים ונטשו אותו, הפעם הם עושים מאמץ-על במטרה להגן אחד על השני ולשמור על הלכידות המשפחתית. יהודה, כנציג האחים, מגייס את כל תעצומות הנפש שלו, מסתכן ויוצא להגן על בנימין הצעיר, אשר נלקח בשבי. יתרה מכך, יהודה מצהיר שהוא מוכן לשבת בכלא במקום האח הצעיר ובכך מוכיח ליוסף כי הם למדו את הלקח מהטעות שעשו איתו עצמו ולכן כעת הם ראויים לרחמיו ולגילוי האמת.
 
י ו ס ף מלשון מ.ו ס י ף ומפיס- י ו ס ף... פ י ו ס...
 
 מי ייתן כי גם אנו נצליח לראות את התמונה הרחבה, לראות בכל מצב ואדם שליח
להתעלות מעל האגו ולשפוט לכף זכות!
שבת שלום!
 

טיפ מהפרשה

POWERED BY KIDUMNET