שלח

שם:

This field is required.

טלפון:

This field is required.

דוא"ל:

שלח

שם:

This field is required.

טלפון:

This field is required.

דוא"ל:

הטיפ של פרשת חיי שרה

הנוסחה לדיאטת הפלא של אברהם ושרה – פרשת חיי שרה.

בפרשה השבוע, אנו נפרדים גם משרה וגם מאברהם וכתוב-

וימות אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו".

מה זה ושבע, איך זה קשור לפטירתו של אברהם?ו

יותר מעניין, איך מגיעים למקום כזה של "ושבע..."?

נפנה לעולם שכולנו מכירות מקרוב ומנהלים איתו אינטראקציה אין סופית - עולם המזון שמבין בזה.

תנסו להיזכר מתי אתן אומרות שאתן שבעות?

האם זה שובע אמיתי ?

ולכמה זמן הוא מחזיק?

אז בואו נבדוק את העניין יחד, ניקח את מזון הגוף ונבין דרכו את מזון הנשמה.

מסביר הרמב"ם -

"ושבע..."-  שראה כל משאלות ליבו, ששבעה נפשו בימים ולא יתאווה שיחדשו בו הימים דבר.

אז ההסבר לשובע הוא, שקיבל את כל מה שהיא צריך לקבל ולמד מה שהיה צריך ללמוד ותיקן מה שהיה צריך לתקן. 

אז אם יש שובע מן הסתם יש גם רעב, את הצד הזה אנו יותר מכירות :) 

אחרי הכל שירים שלמים נכתבו עליוא

אאה עוד לא אכלתי די

אאאה עוד לא ראיתי די

אאאאה עוד לא בניתי די

אנו יודעים ששובע זה תולדה של רעב שקדם לו- ככה פשוט!

אז איך אנחנו כל הזמן רעבים?

אומרים, לעולם לא יאכל אדם אלא אם הוא רעב-  אז אומרים :) 

בטח לא בימנו שעל כל צעד ושעל יש מאפיה, פיצוציה, גלידריה, סושיה וכולליה...

אבל למה זה קורה הרעב התמידי הזה?

שימו לב כי, לתחושת רעב, אין קשר לגיל, למצב, למקום, חוץ מתינוקות רכים שעוד לא התקלקל להם מנגנון השובע ואוכלים אוכל לא מעובד.

הרעב קשור לרצון למילוי והשובע ואורכו, קשורים לאיכות וטיב המילוי.

מכאן אפשר להבין גם לגבי רעב נפשי - שמי שלא עשה הרבה בחייו לעולם לא יהיה שבע גם שיהיה זקן,

מי שלא סיים את מעגל הרעב שובע בתחושת מלאות טובה,ולא חסרים מוקשים בתרבות שלנו שמונעים מאתנו את תחושת המלאות הטובה, תמיד יש עוד משהו חדש, אחר, שלא ניסיתי, טעמתי, מרדף....עוד עוגה, עוד בחור, עוד שמלה ...

אבל העוד הזה הוא בד"כ MORE OF THE SAME – הוא מלכודת זהב או מלכודת רעב.

צדיק יודע די!

אם כך, שובע ברמת הנפש, היא המוכנות להמשיך הלאה. חיפשתי, טעמתי, חשתי מלאות טובה, ממשתי, התקדמתי.

בתרבות השפע, האינטראקטיב, איבדנו את מנגנון השובע, יש רעב בזמן לא נכון, בצורה לא נכונה ומהסיבות הלא נכונות. חיפוש אחר מילוי תמידי.

אנחנו רעבים, אבל לא יודעים למה? או מה ישביע את הרעב?

יש לנו שניים באישיות שבהם אנו אמורים לחוש רעבים, כל תקופה לרעב המתאים לה.

רעב ללימוד, נישואין, ילדים, קריירה, צמיחה, התפתחות אישית ושהמילוי לא מתאים, לא מגיע, לא נוצר שובע. 

לפי הרמב"ן יש עוד הסבר לשובע-

שובע נוצר ונרכש, כי הצלחתי לטעום דבר, מימשתי אותו ,שבעתי ואני זז הלאה לטעם אחר, לרעב חדש, זהו רעב מתפתח ומתגלגל. אני לא נתקע.

ככל שאדם מתקדם בשנות חייו, הוא מתחיל לטעום טעמים אחרים, חדשים ודרכן מתקדם ועובר לטעם איכותי יותר והקודם נראה לו טפל.

וכמו שמומלץ לאכול לאט, ללעוס טוב, לעכל נכון את המזון, גם ברעב הנפשי ההמלצה היא, להתקדם באיטיות,

כי לוקח לנו זמן לגלות את טעם הדברים ולהשיג אותם ולבנות רצון ורעב לטעם הבא, לטעם איכותי יותר.

לא סתם אומרים, כי יש להשיג טעמה של תורה ולא סתם רובנו לא מבינים זאת בהתחלה, לוקח לנו זמן להשיג דברים, בטח טעמים גבוהים אך גם לזה יש מטרה וכוונה, כי רוצים נעשה התקדמויות בקצב נכון ביגיעה

לא לטרוף את העולם.והכי חשוב להיזהר לא ליפול למלכודת "העיניים הגדולות"

מטרתם של העכבות והתאוות, היא לעזור לנו לרכוש טעם טפל, בכדי שנרגיש טעם טוב וגבוה יותר תהיה לנו נקודת ייחוס. כבר קרה לנו בחיים שתקופות שלמות רדפנו אחר משהו, רצינו בטעמו, חשקנו בו וברגע שעברנו לדבר אחר, שהתקדמנו, שסיימנו מערכת יחסים, התחלנו תפקיד חדש, יצאנו מהפלונטר, פתאום הבחנו כמה טעם טפל יש לדבר כעת, כמה הוא נמוך ביחס לחשקים ולרצונות שלנו כעת. סיימנו שלב עלינו עוד מדרגה.    

טיפ השבוע:

יש בתוכנו שתי בחינות שובע:

1. הייתי רעב קיבלתי מילוי שבעתי.

2. אפשרות שנייה נתקלתי בטעמים אחרים ואז אני שבע לטעמים הקודמים.

עלינו לזהות למה באמת הרעב שלנו?

מה הרצון האמיתי שלנו?

במה אנו ממלאים אותו כעת וכמה זמן מחזיק אותו מילוי?

כמה זמן אני ברעב זה ולא חשתי סיפוק שובע?ו

מה ההתקדמות האחרונה שעשיתי בנושא? 

כתוב ספר הזהר של הפרשה:

אשרי האדם שהדרכים שלו הם ראויות לפני הקב"ה והוא רוצה מאוד להתקרב אליו

אברהם בתור דוגמא, הרעב שלו היה כל יום להתקרב ולא התקרב ביום אחד או בפעם אחת.

עבד אותו כל יום והתקדם מדרגה לדרגה עד שהסתלק בדרגות עילאיות.

ככתוב על אברהם, בא בימים- והכוונה הימים אצל אברהם, היו מלאים ומדויקים ולכן היה שבע.

אברהם מלמד אותנו את דרכי העבודה מהן יוצאות כל ברכה וכל טובה-

על האדם להתקדם, כל יום קצת,, כל יום מעט, כי מה שחשוב והעיקר, זו ההתקדמות גם אם היא בצעדי תינוק. גישה זו מייצרת מנגנון שובע.לא דיאטת בזק, לא התחזקות אינסטנט!!

ילד ששבע סיים לאוכל לא יאכל יותר, אולם ככל שאנו גדלים  המנגנון קצת נפגע, היצרים במקום להגדיל שובע מגדלים עיניים כנאמר "עיניים גדולות" :)

אנו לא אוכלים מהמקום הנכון ואת הדבר הנכון ולכן אין תחושת שובע .

הווה אומר אין התפתחות והתקדמות.

תעשו ניסוי:

תאכלו סלט טרי ולחם מלא ושימו לב לתחושת השובע ועומקה, מצד שני תזכרו את עצמכם בארוע ליד בר קינוחים (תזכורת בר הקינוחים מגיע אחרי שלוש מנות + פינות נישנוש בכניסה)ן מה קורה?

כל הבשרים, עופות, סלטים, בורקסים נשכחו כלא היו, ולא רק טועמים מהבר אלא, עושים עצירה מלאה ובודקים, רגע  את זה לא טעמתי, את זה לא ניסיתי, יו איך זה?  לקינוח תמיד יש מקום.

ספר הזהר מדבר על אכילה מועטה קצת כל יום – לטעום את היום, היום אוכלים הרבה בבת אחת.   

שאדם מתרגל ללעוס ביסים קטנים ולהעריך אותם המנגנון עובד, היום הכל גדול, מוקצן, צבעוני.

עולם שכל הזמן מייצר רעב , אבל מה עם המילוי?

אברהם למרות שהיו לו רגעים הראויים לא חי ממבצע למבצע, אלא כל יום קם וניצל את שמביא היום,

חלק  מהימים היו ברמת "עקדת יצחק" ועל חלק לא שמענו, כי החיים הם לא תוכנית ריאלטי עם 68% רייטניג,

כל יום מביא איתו צעד ,השאלה אם אנחנו שם לקבל אותו, לראות סימנים, הזדמנויות, מתנות קטנות.

תחשבו רגע:

כמה ימים בן אדם חי בממוצע?

25000 יום, זה לא הרבה.

מה זה בכסף 25000 ₪ לא המון,

לכן כל יום הוא יקר ויש בו פוטנציאל התקדמות, התקדמות היא קו עולה ויורד העיקר כי המגמה הכללית שלו היא כלפי מעלה.

אומר רבי נחמן -

שגם היום הזה הוא יום והוא מנוי וספור בימי חייו.

אם את רוצה להיות שבעה, תאכלי גם יום עקום, אל תתפנקי, תאכלי במנות קטנות, זה גם טעם שצריך לרכוש.את מרגישה כי אין לך כוח להתפלל היום, תעשי משהו אחר, תני צדקה, אין נתיב אחד תוציאי משהו מהיום הזה.

שובע – תלוי ועומד ביכולת שלנו לעבוד בתקופות הרעב.

ולזכור, לאכול שרעבים ולא לפי חשקים ולדעת שיש מגוון ומדרג של טעמים שתפקידם לגרום לי שובע ולהתקדם לטעם הבא.  ולהכניס מזון אמת נקי טרי לא מעובד לגוף ולנשמה. לא רק לקבל ולהכניס בכדי לסגור תחושת רעב, לחפש את הסיפוק המיידי הבא, אלא השובע האמיתי נמצא דווקא בנתינה, בהשפעה, בתהליכים ובצעדים קטנים. ליצור איזון מושלם – שקורה כל יום קצת ולא בבת אחת, לא בקפיצות קוונטיות, לא זבנג גמרנו

היזהרו משובע זמני הוא יוצר את הרעב הגדול ביותר !

אברהם חי  170 שנה, יצחק 130 שנה ודוד 70 שנה, ועל שלושתם נאמר "ושבע", אם כך שובע לא קשור לכמות ימי חייו אלא לדרך למצוא את המילוי הנכון.

ושבענו מטובך!

שנזכהשבת שלום!  

רוצה לזהות מהו הרעב שלך ולדעת מהו המילוי האמיתי והקצב הנכון לך שיגרום לך תחושת שובע צרי קשר לפגישת "אישי-נשי" ונשמח לזהות איתך חד.

טיפ מהפרשה

POWERED BY KIDUMNET